החלטה בתיק ע"ע 34715-03-13

1.   לפני בקשה חוזרת מטעם המבקשת לעכב ביצוע פסק הדין ובהתאם לשנות  החלטתי מיום 30.5.13, בה נדחתה בקשתה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת אורית יעקבס ונציגי הציבור מר יוסי עבודי ומר יצחק הולצמן; תע"א 1406-10) (להלן - ההחלטה).

2.   במסגרת הבקשה מפרט המבקשת, לראשונה, נתונים ביחס למאזן הנוחות. המבקשת טוענת כי למרות שלא חל שינוי נסיבות לאחר מתן ההחלטה, יש בראיות אותן היא מציגה כעת, כדי להעיד על מצבו הקשה של המשיב ועל כך שלא יהיה ביכולתה להיפרע מהמשיב אם תשלם את הסכום הפסוק. בקשר לכך נטען כי המשיב הודה בדיון בבית הדין האזורי כי החל משנת 2002 הוא מוגבל באמצעים וכי יש לו צו עיכוב יציאה מהארץ. עוד נטען כי מבדיקה שערכה המבקשת ב"מרשם חייבים מוגבלים" של רשות האכיפה והגבייה עולה כי המשיב הוכרז כ"חייב מוגבל באמצעים" ביום 14.4.2011. לפיכך מבוקש לעכב את ביצוע פסק הדין, ולחילופין מבוקש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין.

3.   בתגובה טען המשיב כי הבקשה החוזרת לא מצביעה על "מקרה נדיר" המחייב את שינוי ההחלטה הקודמת וכי אין מדובר בהחלטה מוטעית. לטענת המשיב, המבקשת מנסה, באמצעות בקשה חוזרת, לתקן את מחדלה לאחר שבמסגרת הבקשה הראשונה לא הגישה תצהיר לאימות העובדות ולא התייחסה לטענות רלוונטיות בדבר מצבו הכלכלי, ובכך להטריח את בית הדין והצד השני. לטענתו, פעולות אלה של המבקשת, מהוות שימוש לרעה בהליכי משפט ועל כן יש לדחות את הבקשה.

      לגופם של דברים, טוען המשיב כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין. בהיבט של סיכויי הערעור, חוזר המשיב על האמור בתגובתו לבקשה הראשונה ומציין כי פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק ומפורט כראוי, המבוסס על ממצאים עובדתיים, בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. בהיבט של מאזן הנוחות מוסיף המשיב ומדגיש כי אכן הוכרז מוגבל באמצעים בשנת 2002, ומאז שיקם את מצבו הכלכלי ומשתכר כיום כ- 8,000 ש"ח לחודש, דבר המשמיט את חששה של המבקשת לפיה לא תוכל להשיב את הכספים שנפסקו לזכותו אם יתקבל ערעורה. לחילופין מבוקש לעכב את ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין.

4.   בתשובה לתגובת המשיב חוזרת המבקשת על האמור בבקשה ומדגישה כי המשיב הוכרז שוב כחייב מוגבל באמצעים ביום 14.4.11, כאשר הרישום מעודכן ליום 21.5.13 ועל כן הוא עדיין חייב מוגבל באמצעים על כל המשתמע מכך.

5.   לאור האמור בתשובת המבקשת, התבקשה תגובת המשיב לנקודה זו, בצירוף תצהיר. המשיב טוען כי החובות בגינם הוכרז מוגבל באמצעים הם חובות עבר ישנים וכי מאז ההגבלה, הוא עומד בלא סייג בתשלומים החלים עליו וזו הסיבה לבקשתו לחידוש ההגבלה. כן הצהיר המשיב כי מאז הוא עובד באופן סדיר ולא יוצר חובות חדשים וכי רעייתו גם עובדת ותורמת למצב של חיסול מה שנותר מחובותיו. עוד הובהר כי המשיב מנהל משא ומתן להסדרת חוב מזונות ישן, והוא מעוניין לסלקו סופית, בין היתר, באמצעות הכספים המגיעים לו לפי פסק הדין.

6.   לאחר שעיינתי בבקשה החוזרת לעיכוב ביצוע פסק הדין, בתגובות הצדדים ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין כל הצדקה לשנות מהחלטתי הקודמת מיום 30.5.13 וכי דין הבקשה להידחות.

      בקשה לעיכוב ביצוע היא במהותה בקשה לסעד זמני והחלטה בה היא החלטת ביניים. לפיכך, ככל החלטת ביניים, החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע ניתנת לשינוי מקום בו חל שינוי נסיבות לאחר מתן ההחלטה המקורית. כאשר לא חל שינוי בנסיבות, במקרים נדירים רשאי בית הדין לעיין ולשנות מהחלטתו כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית .

      בבקשה הנוכחית, לא חל שינוי נסיבות. המבקשת מבקשת כעת למעשה לתקן את מחדלה בבקשה המקורית. את הבדיקה שערכה המבקשת ניתן היה לבצע לפני זמן רב. בנסיבות אלה, משהמבקשת לא טרחה לפרט בבקשתה הראשונה את מכלול טענותיה, אין לה להלין אלא על עצמה. די בכך כדי להוביל לדחיית בקשתה שלכאורה נשענת על "שינוי נסיבות".

כאמור, במקרים נדירים רשאי בית הדין לשנות מהחלטתו כאשר ההחלטה היתה מוטעית ואוסיף כי לא מן הנמנע כי יעשה כן מקום בו ההחלטה עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך באופן שמן הצדק יהיה להעתר לה. אלא שאני סבור כי אין מקרה זה נופל בגדרם של אותם מקרים נדירים כאמור. אכן, היות המשיב מוגבל באמצעים משנה את מאזן הנוחות, ולו זו היתה תמונת המצב מלכתחילה יתכן והיה מקום לעיכוב ביצוע חלקי. אלא, שתמונת המצב אינה כה מובהקת בצורה שתצדיק שינוי החלטת ביניים ולמבקשת לבצע "מקצה שיפורים". סיכויי הערעור אינם מובהקים בהיותם מכוונים גם לקביעות עובדתיות, וככל שלטענות מסויימות יש יותר סיכוי השפעתן החישובית אינה מהותית ואינה מצדיקה שינוי החלטת ביניים ללא שינוי נסיבות.

7.   סוף דבר - אשר על כן הבקשה החוזרת נדחית. המבקשת תשלם למשיב הוצאות בקשה זו בסך של 2,500 ש"ח.

ניתנה היום,  י"ט תמוז תשע"ג (27 יוני 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.